מסיבת ריקודים בכוס

כבר שנה שאני מחכה לכתוב את הניסוי הזה. בתקופת הסתיו, בפרט בראש השנה, אני חותכת המון תפוחים. זהו אחד החטיפים הבריאים והאהובים לנשנוש בין ארוחות במשפחתנו. בכל ביס של תפוח אני חושבת לעצמי: האם יש משהו שניתן לעשות עם הגרעינים? לרוב אני זורקת אותם לקומפוסט. הפעם מצאתי פתרון.

אם אין בידכם גרעיני תפוחים, אתם יכולים להשתמש בגרעיני פופקורן, עדשים אדומות, עדשים ירוקות, צימוקים או חמוציות.

ניסוי גרעיני תפוחים רוקדים

מה צריך?

סודה לשתייה

חומץ

מים

גרעיני תפוח

כפית

כוס

בקבוקון/כף גדולה

מגש (כדי למנוע לכלוך ובלאגן; לא חובה)

מהלך הניסוי

1. לתוך כוס שקופה מוסיפים כפית שטוחה של אבקת סודה לשתייה.

2. מוסיפים מים עד כ-3/4 מגובה הכוס.

3.  מערבבים את הסודה לשתייה עד להתמוססות מלאה.

4. מוסיפים לכוס כף של גרעיני תפוח.

5. כאשר רוצים שמסיבת הריקודים תחל מוסיפים ״שלוק״ חומץ.

6. אפשר להוסיף עוד חומץ ועוד סודה לשתייה על מנת לעודד את הרקדנים להמשיך בריקוד.

למה?

בניסוי זה אנו רואים את גרעיני התפוח עולים ויורדים בכוס המים, פעם הם צפים ופעם הם שוקעים. אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על ציפה של גוף הינו צפיפות (מסה ליחידת נפח).

מסה גדלה (נפח קבוע) ← הצפיפות עולה/שוקע

 נפח גדל (מסה קבועה) ← הצפיפות קטנה/צף

גרעיני התפוח צפופים יותר ממי הסודה לשתייה ולכן בתחילת הניסוי הם שוקעים. כאשר אנו מוסיפים חומץ, מתרחשת תגובה בין החומץ לסודה לשתייה ונוצר הגז פחמן דו חמצני (להרחבה קראו בניסוי ארטיקים מסודה לשתייה וחומץ). הבועות של הפחמן הדו חמצני מצטברות על פני השטח של גרעיני התפוח, מגדילות את נפחו וכמעט ולא משנות את מסתו ולכן מקטינות את הצפיפות. כאשר יש מספיק בועות הן מציפות את הגרעין כלפי מעלה. תופעה דומה מתרחשת כאשר ילד נכנס עם מצופים לבריכה, מסת הילד כמעט ולא משתנה אבל הנפח שהוא תופס גדל ואז הוא צף על פני המים.
כאשר גרעין התפוח המכוסה בועות מגיע למעלה הכוס, גז הפחמן הדו חמצני משתחרר לאוויר. הגרעין ״מאבד״ את נפח הבועות אבל לא משנה את מסתו, הצפיפות עולה בבת אחת והגרעין שוקע לתחתית הכוס.

מחפשים עוד ניסויים העוסקים בהמחשת מושג הצפיפות: מגדל צבעים ממי סוכר וקסם מדעי - צוללן מדופלם.